השאלה האם אנו נועדים לחיות “עד גיל 120” מרחפת מעל עולם הגריאטריה והמחקר כבר שנים רבות. ד”ר אלעד לאור, גריאטר ותיק ומנהל רפואי, נתקל לעתים קרובות בפנים מלאות תקווה של מטופלים ובני משפחה, השואלים על סוד האריכות ימים. התשובה, כפי שאנו למדים מהמחקרים האחרונים, מורכבת ומרתקת כאחד, וטמונה במידה רבה בקשר ההדוק שבין הגנטיקה לאורח החיים שלנו.
אף על פי שגנטיקה משחקת תפקיד חשוב ומשמעותי בקביעת תוחלת החיים, חשוב להבין שהיא אינה הגורם היחיד. מחקרים פורצי דרך בתחום הגרונטולוגיה, ובמיוחד מחקרים על “סנטנריונים” (אנשים שחיים מעל גיל 100) ו”סופר-סנטנריונים” (מעל גיל 110), מראים שאמנם יש להם לעתים קרובות קומפוזיציה גנטית ייחודית המעניקה להם יתרון, אך גם הם אינם חסינים לחלוטין מפני השפעות הסביבה ואורח החיים.
אנו יודעים כיום על גנים מסוימים, כמו אלה המעורבים במסלולי תיקון DNA, חילוף חומרים או תגובה דלקתית, שיכולים להשפיע על הסיכויים לחיות חיים ארוכים ובריאים יותר. לדוגמה, מחקרים זיהו וריאציות בגנים כמו FOXO3 שנמצאו קשורות לתוחלת חיים ארוכה יותר באוכלוסיות שונות. אך האם זה אומר שנגיע כולנו ל-120? כנראה שלא באופן אוטומטי. הפוטנציאל הגנטי קיים, אך הוא זקוק לסביבה תומכת כדי להתממש.
איך סטטיסטית נחיה עד גיל מאוחר?
החדשות הטובות הן שאורח חיים בריא – תזונה נכונה, פעילות גופנית סדירה, שינה איכותית, ניהול סטרס וקשרים חברתיים חזקים – יכול להשפיע באופן משמעותי על ביטוי הגנים הללו. במילים אחרות, גם אם לא נולדנו עם “גנים של בני מאה”, אנו יכולים “להפעיל” או “לכבות” גנים מסוימים באמצעות ההרגלים היומיומיים שלנו, תהליך המכונה אפיגנטיקה.
לכן, כפי שד”ר אלעד לאור נוהג לומר למטופליו, אף על פי שאנו חוקרים את הפוטנציאל הגנטי, העבודה האמיתית והחשובה ביותר היא בהשקעה בבריאותנו כאן ועכשיו. הדרך לחיים ארוכים ואיכותיים עוברת בשילוב חכם בין המורשת הגנטית לבין בחירותינו היומיומיות.
