כיצד מאבחנים את הדליריום?
דוקטור אלעד לאור אומר כי “האבחנה של דליריום היא אבחנה קלינית, כלומר הרופא מאבחן על פי התסמינים של המטופל. אין בדיקה דם או צילום אשר יכול להגיד לרופא שמדובר בדליריום. אך כדי לאבחן את הגורם לדליריום, לעיתים יש לבצע בדיקות מסוימות. במידה ויש חשד לזיהום, הבירור הוא צילום חזה או בדיקת שתן. בנוסף הרופא יכול לבצע ספירת דם, בדיקת דם לרמות אלקטרוליטים ותפקודי כבד וכליות. לעיתים מתבצעת גם בדיקת דימות של המוח (כמו סיטי או MRI ), אולם לעיתים קרובות הבדיקה אינה מסייעת באיתור הגורם לדליריום”.
כיצד מטפלים בדליריום?
אין טיפול אחיד לדיליריום. יש לטפל בבעיה העיקרית אשר הביאה לדליריום עצמו. “לעיתים טיפול תרופתי אשר מכוון לתסמינים של הדיליריום ולא לבעיה הרפואית עצמה יכול לגרום לפספוס באבחנה של הגורם לדליריום. בנוסף יש לנקוט אמצעים כדי להבטיח שהקשיש לא יפגע בעצמו או בסביבה כאשר הוא נמצא במצב הבלבולי. במקרים מסוימים ניתן לטפל במינון נמוך של תרופות אנטי-פסיכוטיות על מנת לטפל בתסמינים של הדליריום”, מציין אלעד לאור.
ניתן לנקוט במספר פעולות על מנת להקטין את עוצמת הבלבול. לדוגמא הצבת המיטה ליד חלון וכיבוי אורות וגירויים במשך הלילה עלולה לתרום לתחושת ההתמצאות בזמן של הקשיש. למטופלים אשר מאושפזים בבית אבות או בית חולים, הקפדה על ביקורי משפחה עלולה לתרום לתחושת ההתמצאות של הקשיש.
האם לדליריום השפעות ארוכות טווח?
ד”ר לאור מחדד כי “דליריום נמשך ככל שהגורמים לו עדיין קיימים, אולם בדרך כלל הוא נמשך פחות משבוע. לאחר הטיפול בגורמים לדליריום הסימנים הולכים ופוחתים במשך 3–7 ימים, אם כי חלקם נעלמים רק אחרי שבועיים. למרות שדליריום הוא הפיך וזמני הוא סמן רע ומרמז על רזרבה מוחית ירודה”.
